מהו "יתר" לחץ תוך בטני ומה השלכותיו על בריאותנו?

על מנת להבין איך מתחילות הבעיות הקשורות לרצפת אגן כגון: דליפת צרכים וצניחת איברים, ננסה תחילה להבין איך נוצרים לחצי יתר בחלל הבטן  ואיך לחצים אלו דוחפים כלפי מטה ויצרים עומס על שרירי רצפת אגן.

 

ניתן לחלק את הגוף לשלוש תיבות לחץ:

 

"תיבת החשיבה": הגולגולת, היא תיבה קשיחה וחזקה שמגנה על המוח שלנו. מכיוון ש"האריזה קשיחה", הלחצים בה צריכים להישאר קבועים ולא להשתנות אחרת המוח יהיה חשוף לסכנות קשות.

 

"תיבת הנשימה": כוללת את כלוב הצלעות, מבנה גרמי שמסוגל לעלות, לרדת, להתרחב ולהצטמצם בתיאום עם הנשימה והחלק החזי של עמוד השדרה, גם הוא בעל יכולת תנועה מסוימת.

 

הנפחים של האיברים שנמצאים בתיבת הנשימה – הלב והריאות, משתנים ללא הרף, כך גם הלחצים בעקבות זרימת הדם והאוויר. בתיבה זו האיברים מעוגנים במקומם ואינם זזים לשום מקום.

 

"תיבת העיכול ויצירת התינוקות (הריון)": כוללת מבנה גרמי מאחור, זהו עמוד השדרה, ובחלק התחתון נמצא האגן, הדומה למיכל הפתוח בחלקו התחתון. שאר החלקים  בתיבה זו הנם רכים וכוללים שרירים בעלי מידה מסוימת של אלסטיות.

 

בחלק העליון, בין תיבת הנשימה לתיבת העיכול נמצאת הסרעפת, שריר בצורת כיפה הנמצא בתנועה מתמדת, תנועה המשפיעה על כניסה ויציאת אוויר מהריאות ומעוררת את זרימת הדם. בחלק הקדמי האמצעי ישנם שרירי בטן המאפשרים תנועה ותפקוד תקין לאיברי הפנים כמו עיכול, סילוק פסולת ויכולת התעברות. בחלק התחתון של התיבה נמצא את ערסל שרירי רצפת אגן, המאפשרים ריקון צרכים ,יצירת מגע מיני ולידה.

 

בתוך תיבה זו הכל נע ומשתנה ללא הרף; הקיבה, שלפוחית השתן, המעיים, החלחולת והכליות מתמלאות ומתרוקנות. הרחם יכול להתמלא (הריון), ממשיך לגדול עם התפתחות העובר, או להיות ריק. הלחצים משתנים בהתאם למידות "התיבה"- אם התיבה קטנה, הלחץ בתוך התיבה יגדל.

 

לפעמים הגוף מפעיל את המנגנון הזה על מנת להוציא משהו החוצה: לידת תינוק, הקאה, ריקון צואה. הקטנה דרמטית של התיבה מתרחשת כשהסרעפת נמצאת מטה ובו זמנית שרירי הבטן מתכווצים, אז  איברי הפנים נדחקים בלית ברירה כלפי מטה, ולוחצים על שרירי רצפת אגן.

 

איברי הפנים מוחזקים בחלל הבטן על ידי רצועות תלי בעלות גמישות מסוימת. הם יצטרכו להתאים את עצמם בשלבים בהם מתפתח עובר ברחם, למשל המעיים והקיבה ידחקו מעלה, השלפוחית תדחק מטה. בסיכומו של דבר, כל איברי הפנים עולים ויורדים בסנכרון עם תנועת הסרעפת.

 

צורת התיבה משתנה: בזמן הנשימה, השינוי הוא מעלה, מטה ומסביב. בשאיפה הסרעפת יורדת על מנת לאפשר את התרחבות כלוב הצלעות. היא דוחקת את איברי הבטן כלפי מטה (גובה התיבה קטן), שרירי קרקעית האגן מגיבים בהתאם, נדחקים גם כלפי מטה מה שמאפשר למידות תיבה להצטמצם פחות. ומה קורה לחלק הקדמי של התיבה? הוא הרי מורכב משרירים, בעלי תכונת אלסטיות מסוימת, הם ימתחו וכך הבטן תתנפח (התיבה גדלה לרוחב על חשבון הקטנתה בגובה). בנשיפה התהליך יהיה הפוך: השרירים יחזרו למנח הטבעי שלהם, הסרעפת תעלה, איברי האגן ינועו כלפי מעלה, כך גם שרירי קרקעית האגן. התיבה גדלה בגובה ומצטמצמת בקוטרה.

 

אם הנשימה שקטה, ללא מאמץ, שינוי הלחצים הנו מועט. אם נעשים מאמצים כשהריאות מלאות והסרעפת נמצאת למטה, שרירי הבטן יתכווצו על מנת לייצר את המאמץ, וכך הלחץ התוך בטני יגדל בצורה משמעותית ומהירה. הלחץ מחפש דרך להשתחרר איפה שהוא יכול, לא אל תוך מבנה גרמי ( עמוד שדרה ועצמות האגן), לא אל תוך שרירי בטן המכווצים, אלא באופן טבעי במקום הנוח ביותר, כלפי מטה, מה שיוצר לחץ אדיר על שרירי רצפת אגן!

 

למרבה הצער, רבים המצבים בחיי היום יום בהם אנו מעלים בצורה דרסטית את הלחץ התוך בטני על חשבון שרירי רצפת אגן ההולכים וקורסים תחת הלחץ!

 

מכאן נסיק שאין לעשות מאמצים גדולים כשהריאות מלאות על מנת לשמור על תקינות קרקעית האגן. בנוסף לכך, הוכח שמאמצים עם ריאות מלאות יוצרים לחץ מוגבר ב"תיבת החשיבה" (הגולגולת), ולחץ מוגבר על הדיסקים הבין-חולייתים. לא במקרה, באומנויות הלחימה המאמץ נעשה בזמן הנשיפה, מלווה בצעקה היוצאת מהבטן התחתונה.

 

 

השלכות של יתר לחץ תוך בטני:

 

 - השלכות על איברי הפנים התלויים בחלל הבטן:

איברי הפנים מוחזקים בחלל הבטן על ידי רצועות תלי. רצועות התלי נאבקות רוב היום בכוח המשיכה- חוץ ממצבים שאנו בשכיבה. הגיל הוא גורם נוסף המשפיע על הרצועות, השרירים והרקמות בדיוק כמו שהוא משפיע על עורנו. לכן צריך להימנע ככל האפשר מדחיפות מיותרות כלפי מטה.

 

נשים פגיעות יותר מגברים בנושא זה משני סיבות עיקריות:

  1. בין שלפוחית השתן לחלחולת נמצאים הרחם והנרתיק. הנרתיק הוא חלל ריק וכאשר מתרחש יתר לחץ  תוך בטני עקב דחיפה כלפי מטה ורצועות התלי נחלשות, אברי הפנים ימצאו את דרכם לתוך החלל הריק.

  2. בזמן ההריון, רצועות התלי של הרחם נמתחות בחוזקה ומחלישות את שכבות שרירי הבטן. השפעת הדחיפה החזקה במהלך הלידה על רצועות התלי הנה כמו למשקולת של 20 קילו המושכת אותן כלפי מטה! השפעת ההריון והלידה ניכרת היטב על שלפוחית השתן והחלחולת, אשר נדחסים ונדחקים כלפי מטה. החלמת רצועות התלי לא תמיד מלאה.

 

 - השלכות על שרירי הבטן ושרירי רצפת אגן:

העצירות הכרונית היא סיבה שכיחה נוספת ללחץ אדיר המופעל על רצועות התלי ובעיקר על שרירי רצפת אגן. יש לנו נטיה לדחוף מלמעלה כלפי מטה כשהבטן מתנפחת, מה שעלול לגרום בעתיד לבריחות שתן, גזים וצואה. ערסל רצפת האגן המתעייף יקבל צורה של קשת  כלפי מטה  לא יוכל יותר להתכווץ ולתת קונטרה לדחיפה. הדבר ישפיע על חוסר יכולת להתרוקן כמו שצריך, נוצר מעגל קסמים לא כל כך קסום...

 

יתר לחץ תוך בטני דוחק את איברי הפנים מטה אך גם לפנים. שרירי הבטן מתעייפים בהדרגה ומאבדים את הטונוס שלהם, החגורה מתרופפת, הכל פורץ החוצה, מה שמשפיע גם על מנח העמידה שלנו. לכן כל כך חשוב לחזק נכון את שרירי הבטן היוצרים חגורת תמיכה הכרחית להשארתם של איברי הפנים במקומם הטבעי!

 

אז איך ניתן להפחית את הלחצים המיותרים על רצפת האגן שלנו?

 

  • ללמוד לנשום נכון, מבלי להגביל את תנועת הסרעפת.

  • ללמוד לשמור על התארכות מקסימלית של עמוד השדרה בחיי היום יום ובתרגול גופני על מנת לאפשר את התנועה החופשית של הסרעפת.

  • ללמוד להכיר ולהפנים את השימוש הנכון בשרירי רצפת האגן, כך שנוכל להפחית לחץ במקום להגבירו, בעיקר בעת מאמצים גופנים אך גם בחיי היום יום; הרמת משאות כבדים, התעטשות, שיעול וריקון צרכים. ד"ר ברנדט דה גסקה אף פיתחה שיטת לידה ייחודית המאפשרת ללדת מבלי לגרום נזקים ברצפת האגן.

  • תזונה נכונה ופעילות גופנית המכבדת עקרונות אלו יאפשרו פעילות מעיים תקינה.

 

מקור: Périnée, arrêtons le massacre!, Dr B. de Gasquet, Marabout, 2011

 

??? מוכר לכן

1/2