גיל המעבר הוא נושא הקרוב לליבי כי אני שם, חווה אותו, מתוודה לשינויים, מודעת כל רגע לכלים שיש ברשותי על מנת להפוך תקופה זו לחוויה משמעותית, בונה ומצמיחה.

 

כשאני מפליגה בזכרוני עשרים שנה לאחור לגילאי השלושים, כמורה בחטיבת ביניים, מוקפת חברת נשים יקרות, אני נזכרת שהייתי עדה, לא פעם, לסימפטומים של גיל המעבר שחוו הקולגות שלי לעבודה. פתאום הפנים אדומות ומזיעות, גלי החום, הפלפיטציות – שינויים בקצב הלב, החרדות, המגרנות, שינויי מצב הרוח הבלתי מוסברים, הגוף שמתעגל לו , ותחושת החוסר אונים שמתלווה ל"גיל הבלות", ככה כינו את זה, ככה הרגישו את זה. אני זוכרת שזה גרם לי לחוסר נוחות, ידעתי שביום מן הימים זה יגיע גם אליי וכנראה שאצטרך  לקבל את זה בהכנעה ולסבול בשקט כמו חברותיי. דיברו על כן או לא ליטול הורמונים על מנת להקל על התופעה, חלק היו בעד וחלק הזהירו מהסכנות. הכל נראה לא פשוט, נראה קצת כמו תחילת הסוף...

 

והנה השנים עברו , השיער קצת מאפיר, הבטן לובשת גלגל הצלה, העור לא בדיוק כשהיה, הפרקים דואגים להזכיר את נוכחותם מידי פעם, אבל אני מרגישה רוב הזמן מלאת חיוניות, מחוברת לעצמי יותר מאי פעם (עצם העובדה שאני יושבת ומחברת משפטים אלו, אני???) וכנראה ששום דבר לא במקרה. 

 

אז מה זה בדיוק גיל המעבר? האם, בחברה שלנו, שסוגדת לנעורים, באמת נגזר עלינו לסבול, לנבול, להרגיש חלשות ומיותרות כמו שמצפים מאיתנו?

 

גיל המעבר, ה- Menopause, נגזר מהמילים היווניות Meno (חודש, ווסת) ו- pausis הפסקה. הגיל הממוצע של הפסקת הווסת עומד על חמישים ושתיים והתווך נע בין ארבעים וחמש עד חמישים וחמש. תהליך הפסקת הווסת הוא הדרגתי, מאופיין בהתחלה באי סדירות של הווסת (Premenopause).

 

 בשלב הראשוני יש נטיה למחזורים להתקצר (הווסת מקדימה),  בשלב השני המחזורים יתארכו, הווסת יכולה להופיע חודשיים מאוחר יותר, להיעלם ולחזור, אפילו אחרי שנה. השחלות יפסיקו בהדרגה את ייצור הורמני והאסטרוגן הנחוץ לתהליך הביוץ  והפרוגסטרון הנחוץ להתפתחות תקינה של הביצית המופרת. השקט השחלתי שנוצר, בדומה לתקופת הווסת, יאותת לבלוטת יתרת המוח להפיק את הגונדוטרופינים הבאים: הורמון ה- FSH, הורמון מגרה זקיק  והורמון ה-LH הורמון המעורר גופיף צהוב שיגיעו לשיא עם תקופת הביוץ. בשונה מבעבר, הביוצים מתמעטים,רמת האסטרוגן נשארת נמוכה, בלוטת יתרת המוח ממשיכה לשלוח את הורמוני ה-FSH  וה- LH מפני שהיא אינה מקבלת מסרים הורמונלים מהביצית המתפתחת. בתווך גילאים שהוזכרו לעיל, שנתיים רצופות ללא ווסת מצביעות בוודאות על כך שאת בגיל המעבר.

 

התסמינים העיקרים של גיל המעבר הינם: מחזור לא סדיר עד הפסקה סופית של הווסת, גלי חום, הזעת לילה, מיגרנות, השמנה בעיקר באיזור הבטן, שינויים במצב הרוח לא מוסברים, נדודי שינה, שינוי בחשק המיני, יובש בנרתיק, נטייה לדליפות שתן וצניחות איברים, הידללות שיער הראש והופעת שיעור יתר במקומות אחרים בגוף. רוב הנשים יחווו חלק מתופעות אלו, חלקן בצורה קלה ואחרות בצורה קשה יותר.

 

בספרה של דר'' כריסטיאן נורת'רופ , "גופה של אישה תבונתה של אישה", ישנה התייחסות  להשפעת הגונדוטרופינים על התחושות הנפשיות של האישה. ד"ר כריסטיאן נורת'רופ גורסת שהגונדוטרופינים מחברים אותנו לאינטואיציות שלנו. הם היו נוכחים בתקופת הווסת וחיברו אותנו בתקופה זו חזק יותר פנימה לרגשות שלנו, בגיל המעבר, הנוכחות שלהם הגבוהה ומתמשכת, הופכת את החיבור לתבונה האינטואיטיבית מ"זרם חליפין" ל"זרם ישיר". ככל שנשכיל בתקופה זו  להקשיב לעצמנו, לא נפחד להביט פנימה ולהתמודד עם החידות הלא פטורות שצברנו בעבר, נשכיל להבין שיש בנו את הכלים וכך נוכל לחיות בתקופה זו עם איכות חיים ומספר הסימפטומים של גיל המעבר יפחת.

 

ד"ר כריסטיאן נורת'רופ מכנה את הסימפטומים של גיל המעבר מסרים המגיעים ממערכת ההנחיה הפנימית שלנו המאותתים לנו שחלקים בחיינו זקוקים לתשומת לב.